תוצאת חיפוש

טל אפלבאום¹, זאב וינר²

¹המחלקה לרפואת משפחה, מחוז תל אביב-יפו, שירותי בריאות כללית, ²המרכז לבריאות הנפש בריל, שירותי בריאות כללית, תל אביב

ארגון הבריאות העולמי הכריז על אלימות במשפחה כבעיה המחייבת התייחסות רפואית. מדובר בבעיה בריאותית שכיחה על פי הנתונים האפידמיולוגיים, אשר לה השפעות ניכרות בטווח הקצר והארוך כאחד.  הטיפול בבעיית האלימות מחייב ידע קליני, התייחסות רגשית, ראייה מערכתית ושיתוף פעולה  מולטי דיסציפלינארי.

קיימת הצדקה לסקירה לגילוי אלימות במשפחה בשל שכיחות התופעה, חומרתה וקיום כלי סקירה פשוטים ונגישים לשם כך. אך קיימת מחלוקת באשר ליעילותה בצמצום התחלואה והתמותה, ואיכותם של כלי הסקירה הקיימים.

יחד עם זאת, לפי הנחיות משרד הבריאות חלה על רופאים חובת איתור נשים קורבנות אלימות, ולפי החוק הפלילי חלה על הרופא חובת דיווח כשמדובר בחסרי ישע .

למרות שבמחקרים מבוקרים לא הוכח באופן מספק כי התערבויות טיפוליות מועילות לצמצום התחלואה  ולמניעת הישנות ממליצים ארגונים רפואיים לרופא בקהילה לאתר ולבצע התערבות ראשונית, תמיכה והסבר, הגנה וקישור למערכות תומכות ודיווח במקרה של חסרי ישע.

דב שטינמץ^2,1, חוה טבנקין¹

¹המח' לרפואת משפחה, מרכז רפואי העמק, עפולה, שירותי בריאות כללית, מחוז צפון, ²שירותי בריאות כללית, מחוז תל-אביב יפו, מירפאת תל-נורדאו

המטרות במאמר הנוכחי היו להעריך את היקף הבעיה של אלימות במשפחה בקרב מטופלים במירפאות הראשוניות, לבחון את סוגי האלימות השונים ואת הידוע לרופאי המשפחה בנושא לגבי משפחות מטופליהם.

לשם כך נמסר שאלון מפורט למטופלים מעל גיל 18 שנה הממתינים בחדר הקבלה של רופא המשפחה, ללא בחירה מוקדמת של המטופל. השאלון מולא באופן אנונימי, והוכנס למעטפה שנחתמה ונמסרה לעוזרי המחקר. בכמחצית מהמקרים גם רופאי המשפחה מילאו שאלון מיועד לרופא לגבי אותם המטופלים. נבחרו רופאים העובדים מספר שנים באותה מירפאה ומכירים את מטופליהם. המחקר אושר בוועדת הלסינקי של בית-חולים העמק בעפולה, וכל מטופל נתן את הסכמתו להשתתף במחקר ולמלא את השאלון באופן אנונימי.

נאספו 517 שאלוני מטופלים, מהם נפסלו 16 עקב גיל נמוך מ-18 שנה. במקביל מסרו הרופאים מידע לגבי 268 מטופלים. 66.9% מהנכללים היו נשים ו-32.7% גברים. 18.6% מכלל הנכללים היו חשופים לצורה כלשהי של אלימות במשפחתם בעבר. חמישה אחוזים היו חשופים לאלימות בהווה. נשים חשופות לאלימות במעט יותר מגברים (נשים – 5.1%, גברים – 4.8% ), וההבדל אינו מובהק סטטיסטית (P=0.89). שבעים-ושניים אחוזים מבין אלו הנתונים לאלימות במשפחתם כיום סבלו גם בעבר מאלימות במשפחה. באשר לסוג האלימות: 60% חשופים לאיומים, 24% למכות ו-16% לאונס או לניצול מיני. האלימות מתרחשת על-ידי בן- או בת-הזוג ב-58.3% מהמקרים. 33.3% מבין הסובלים מאלימות במשפחה נזקקו לטיפול רפואי.

נמצא, כי ככל שרמת ההשכלה נמוכה, כך גבוה יותר שיעור האלימות (P=0.014). כמו-כן, בקרב העובדים והלומדים קיימת פחות אלימות מאשר בקרב המובטלים, הגימלאים ועקרות הבית (P<0.0001). 51.5% מכלל ממלאי השאלונים סברו כי רופא המשפחה מתאים לטפל בנושא אלימות במשפחה. מבין החשופים לאלימות כיום רק 37.5% סבורים כך.

לסיכום, בהשוואה לסיפרות העולמית, במחקרנו קיים ככל הנראה תת-דיווח על מקרים של אלימות במשפחה. כן נמצא ברוב המקרים, כי רופא המשפחה אינו מודע כלל לאירועי אלימות בקרב מטופלים שלו. העובדה שרק כשליש מהנתונים לאלימות סבורים שרופא המשפחה הוא כתובת מתאימה לטיפול בבעייתם, מחייבת התייחסות עמוקה יותר לנושא, לימודו, והסברה מתאימה לקהל הרחב ולציבור הרופאים והמטפלים.